קורות חיים
בן שמחה צדוק ופנינה רוז. נולד ביום כ"ט בסיוון תש"ם (13.6.1980) בירושלים. אח למשה, לאבינעם וללאה-עדינה. את שמו קיבל מן הפסוק בתהילים קמ"ה: "גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר".
גדליה גדל בקרית ארבע, יישוב כפרי שאיפשר לו מגיל ינקות להתחבר אל הטבע, לנדוד חופשי בגינות ובשדות סביב ביתו, מוקפים בעמקים ובהרי חברון, נטועי הכרמים. הוא הרבה לבלות ולטייל בחוץ, תחת השמים ובאוויר הצלול. בשנות לימודיו בתלמוד תורה 'חברון' ובבית-הספר הממלכתי-דתי בקרית ארבע, גדליה הרחיב אופקיו בקריאה בספרייה המקומית. הוריו תמהים כיצד רכש את השפה האנגלית ברמה של שפת אם היות שבבית דיברו איתו רק עברית.
אחרי הבר-מצווה עבר גדליה ללמוד בישיבה התיכונית בחיספין שברמת הגולן. בסוף כיתה י' פרש מספסל הלימודים בהסבירו כי דוחקת לו השעה ואת בחינות הבגרות יעשה באופן עצמאי. וכך עשה. באותה תקופה עבד גדליה כטכנאי ומתכנת מחשבים וניהל חברה בשם 'קומפיותיק', למכירה, התקנה, הדרכה ותיקון מחשבים בגולן.
כבר בתיכון החל גדליה לכתוב שירים. שיריו משקפים אהבה לטבע ורגש אנוש עדין ומיוחד. חלק משיריו האחרונים פורסמו באתר www.stage.co.il תחת שם-העט 'נמרוד פלג'.
אחד משיריו של גדליה נכתב בעקבות טיול במכתש רימון: "בראשית ברא אלוהים את ההמולה/ את החי והצומח ואת העיר הגדולה/ את הים חסר המנוח ואת המלחמה/ את כל מה שבקרבי קבור מאחורי הפחד/ ואת הזמן האכזר שלא מחכה לאף אחד./ לקראת שבת עייפה נפשו וחיפשה מנוחה/ הלך וברא את המדבר בנשימה ארוכה ואיטית/ את השקט שבאבנים ואת המסתור בינות ההרים/ את המרחב העצום שמוציא את נפשי מכלאה/ ואת הרוגע והשלווה במעיין צלול בפינה חבויה./ נעמד בדמות זקן עטוף גלימות/ משקיף אל עבר מעשה הבריאה/ סיפוק עמד בליבו/ 'בעצם, זה מה שרציתי'."
טיוליו של גדליה בחבורת בני גילו הביאו אותו לכל חלקי הארץ ולמדבר סיני. הוא היה בקי בהישרדות במדבר, ופיתח מיומנות בטיפול בנחשים.
בשנים שבהן התגורר בגולן הרבה גדליה לטייל עם חבריו על אופנועי שדה ולמד לתקן ולתחזק אופנועים. באותה תקופה, רכש אוסף דיסקים של מוסיקה מכל העולם, ומגיל 18 החל ללמוד נגינה על פסנתר ולהלחין חיבורים מוזיקליים באמצעות המחשב והפסנתר.
גדליה אהב כל אדם. הוא התחבר בקשרי ידידות קרובים ואמיצים למאות בני נוער שפגש במהלך חייו. לכולם גילה יכולת הקשבה וסימפטיה, ושבה את ליבם מאוד. בכל נימי נפשו וגופו קיים תמיד את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". בנערותו היה מדריך בתנועת בני עקיבא, ועסק בהדרכת נוער שוליים בשכונות עוני. מאוחר אחר-כך היה פעיל בתנועת 'גשר', ועסק בשיתוף ובחיבור בין דתיים לחילוניים.
מגיל צעיר פיתח גדליה רגישות מיוחדת לנכים ולנזקקים. ליבו נצבט מבדידותה של אחותו פגועת המוח, וכבר בגיל עשר ערך עימה 'שיחות' דרך הטלפון לשעשע אותה ולהפיג את שיעמומה. בציפייה לשחרורו מהצבא, הוא החל מתכנן דרכים לטפל ולתמוך באחותו, להוריד עול מהוריו המזדקנים. כשלמד במדרשה בגליל העליון, התנדב גדליה לעזור לקשישים בבית-האבות הסמוך והדריך אותם בשימוש במחשב.
גדליה ניחן בתכונה של נתינה מתמדת. הוא הרבה להעניק מתנות, לשמח אנשים בימי ההולדת או בשעה שהיו מדוכדכים. כחייל, נהג לחלק חבילות לחיילים שלא היה מי שידאג לשלוח להם. גדליה היה רושם בפנקס אלו מתנות לקנות לאנשים אהובים, והכל ממשכורת של חייל, בלי לבקש דבר מהוריו.
גדליה, רגיש ועדין מאין כמוהו, כיבד כל אדם. נזהר תמיד שלא לבזות, לא להשפיל ולא להלשין על אף אדם. גם אם מישהו פגע בו הוא היה מתגבר על הרצון הטבעי להשיב. הוא התאפק, שתק וגם סלח.
בשנים 1998-1999, למד גדליה שנה במכינה הקדם צבאית למנהיגות במעין ברוך שבגליל העליון, שם התוודע ל'פרויקט גולני' ובנובמבר 1999 התגייס לצה"ל לחטיבת 'גולני', גדוד 'הבוקעים' 51.
"הרוח גובר על חולשת הגוף," הסביר להוריו המודאגים, שהעריכו את הקושי שבהצטרפותו לחיל קרבי, בהיותו סובל מבעיה רפואית. גדליה סיים בהצלחה את המסלול וגם את קורס מפקדי הכיתות.
כמפקד כיתה, גדליה הגשים חלום, ולמרות הקשיים הרבים שמח מאוד ונתן את כל-כולו לפקודיו ולתפקיד. אישיותו המיוחדת באה לביטוי ביחסו אל פקודיו וגם אל הציבור הערבי שפגש בתפקידיו. גדליה נזהר שלא להשפיל או לבזות אף אחד, והיו רגעים קשים, שבהם יכול היה 'לגמור' מהר פרשייה עם חייל מבולבל או רע, אך גדליה היה אוזר סבלנות וכוח, ושומר על כבוד החייל, תוך כדי השקעה רצינית בפתרון בעיות. חייליו של גדליה שהפכו אף הם למפקדי כיתות, סיפרו למשפחתו לאחר נפילתו איך הם מיישמים את דוגמתו של גדליה ומאמצים את שיטותיו לשמור על כבוד האדם ועל ניקיון הלשון כמפקדים.
במהלך שירותו גדליה הועלה לדרגת סמ"ר. הוא צורף לקבוצת ההסברה בבקו"ם למען גיוס ל'גולני'. בעבודת צוות שגדליה ארגן, ובשיחות עם המתגייסים, הוא הצליח להעלות את אחוז המתגייסים לחטיבת 'גולני' באופן משמעותי.
לפני מבצע 'חומת מגן' בסוף מרס 2002, גדליה היה ב'רגילה'. בשומעו כי יוצאים למבצע, מיד התנדב ויצא ליחידתו שלחמה ככוח קדמי ברמאללה. בפלישה למוקטעה, משכן הרשות הפלשתינית, גדליה הזדרז ומצא את המפתחות החבויים וכך נפתחו המשרדים. בהיכנסו לחדר המחשבים, בדק מסופים והחל מפרק את הכוננים שהכילו מידע רב. החומר שנאסף באותם משרדים שימש לחשיפת הקשר של הרשות הפלשתינית להפעלת טרור.
גדליה הגיע לביתו למנוחה קצרה לאחר הקרב ברמאללה ומיד המשיך לג'נין. הוא ידע כי תפקידו כקשר סמג"ד כרוך בסכנה אישית רבה. בשבעת ימי הלחימה הרצופים בג'נין ועד נפילתו, השרה על הקצינים ועל החיילים רוח טובה, ועזר במשימות השונות ביעילות וב'ראש גדול'.
בסוף יום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002), בעת השקיעה, גדליה נפגע ונהרג מכדור של מחבל. הוא היה החייל האחרון שנהרג בג'נין בקרבות 'חומת מגן'. חודשיים לפני שמלאו לו עשרים-ושתיים הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל.
הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
הוריו של גדליה כותבים: "כל כך תהיה חסר לנו במציאות החיים, כי תמיד היית אור גדול בבית. היה לך נועם ושקט, יחד עם חוש הומור ודרך ארץ להפליא. כל אדם היה חשוב בעיניך, עד כדי כך שכל אדם שהכיר אותך חשב שאתה החבר הכי טוב שלו, וזה היה נכון. נתת לכל אדם את כל הנתינה והיחס והכבוד שרק אדם טהור לב ורווי אהבת ישראל כמוך יכול להעניק. קיימת בשלימות את 'ואהבת לרעך כמוך'.
"חבריך זקוקים היום לעידוד, ואנחנו מנסים להגיד להם שלא הלכת רחוק - וההשפעה שלך וזיו פניך לא יישכחו לעולם."
בני המשפחה הקימו לזכרו של גדליה את עמותת 'יד גדליה'. הקרן אוספת תרומות ומפנה אותן לתחומים שהיו קרובים לליבו של גדליה: עזרה לנכים ולמוגבלים, חלוקת מזון לחיילים ממשפחות מעוטות יכולת, חלוקת ספרי עיון במקורות לחיילים הקרביים, הקמת בית-כנסת נייד ליחידות בצה"ל ועוד. מתנדבי העמותה, חבריו של גדליה, מארגנים ומבצעים פעילויות למען נוער במצוקה באזור ירושלים.