סמ"ר יהודה כהן ז"ל

קורות חיים

בן מרים ומצליח, נולד ביום כ"ד בסיוון תש"ד (15.6.1944) בביירות שבלבנון, ועל אדמת לבנון נפל. היה ילד מפותח מכפי גילו וכבר בהיותו בן 4 נתקבל לבית-הספר של חברת כל ישראל חברים "אליאנס" בעיר הולדתו. הוריו היו ציונים נלהבים, ולאחר תקופת מאסר בשל פעילותם, עלתה המשפחה לאחר קום המדינה דרך ראש הנקרה לישראל. המשפחה השתקעה במעברת באר- יעקב ואחר-כך עברה לתל-אביב. יהודה, בהיותו בן 16 בלבד, עמד בבחינות הבגרות בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב ורכש לו מקצוע כטכנאי חשמל. מגיל צעיר עבד במקצועו.

יהודה גויס לצה"ל במחצית מאי 1962 ושירת בחיל-הקשר. בחיל עבר קורסים מקצועיים שונים ועלה בסולם הדרגות. מפקדיו העריכו אותו מאוד וידעו כי ניתן לסמוך עליו בכל משימה. בתקופת שירותו נשא יהודה לאשה את חברתו חיה, והזוג קבע את ביתו ביפו.

במחצית נובמבר 1964 שוחרר יהודה מהשירות הסדיר והחל לעבוד כטכנאי במעבדה לפיסיקה באוניברסיטת תל-אביב; אשתו עבדה כשרטטת באותה אוניברסיטה. מדי פעם נקרא יהודה לשירות מילואים. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים ועוטר באותות המערכה ובאות השירות המבצעי. בשנת 1974 החליט יהודה לקשור את גורלו בגולן והתיישב עם משפחתו, שגדלה בינתיים, במושב בני-יהודה. לפרנסתו עבד כחשמלאי בקבוצת דגניה א'. אשתו היתה פקידה בכירה במשרדי הביטוח הלאומי בטבריה.

במסגרת שירות המילואים עבר יהודה קורס נוסף והיה לטכנאי יחידת כוח. במהלך שירותו הציע יהודה, יחד עם שנים מחבריו, הצעת ייעול שנתקבלה על-ידי משרד הבטחון וזכה בפרס כספי ובתעודת הוקרה. חבריו של יהודה במושב בני- יהודה אמרו שהיה "פטריוט שרוף" בנשמתו. "הוא רצה לשרת את המולדת והסכים ללכת לכל מקום שישלחו אותו". יהודה היה בחור עליז וטוב מזג, וכששאל מישהו את אחת החברות בדגניה א' אם היא מכירה את יהודה, השיבה; "אה, יהודה החשמלאי השמח, שתמיד מחייך?" ביתם של חיה ויהודה היה פתוח לרווחה והמה אורחים שהירבו לפקדו.

ביום ד' בכסלו תשמ"ה (26.11.1984) נפל סמל-ראשון יהודה בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל. קברו היה הראשון במושב בני-יהודה. השאיר אחריו אשה וחמישה בנים ובנות, הורים, שני אחים ואחות.

שר הביטחון כתב על יהודה: "הוא הוגדר כחייל מעולה, מעורב תמיד בנעשה ביחידה, עליז ומלא שמחת חיים. עליצותו זו קנתו לו חברים רבים והפכה את השירות בקרבתו לשמחה. אהבת הזולת ומסירותו לסובבים אותו היו נר לרגליו". מפקד יחידתו כתב במכתב התנחומים למשפחה: "יהודה רצה לשרת את המולדת בכל אופן ובכל הזדמנות. תעוזה זו היתה למופת. עליז היה ומלא רוח חיים. בעליזות זו הנעים את השהות במחיצתו לחבריו לנשק. ניתן היה תמיד למוצאו בכל מקום בו נזקק הזולת לעזרה, אם בהגנה הביטחונית ואם בחיי החברה".

משפחתו ובני מושבו הוציאו לאור חוברת שקראוה "לאבא".