סמל דמיטרי דימה מלכין ז"ל

קורות חיים

בן טטיאנה ואלפרד. נולד ביום כ"ה בטבת תשל"ה (8.1.1975), בנובגרוד, ברית המועצות. דמיטרי היה בן יחיד להוריו. כשהיה בן שנה וחצי נפטר אביו ממחלת הסרטן. דמיטרי גדל והתחנך עם אמו, סבו וסבתו. לאחר תקופה, נישאה אמו לנתן, שאימץ את דמיטרי, גידל וחינך אותו והיה לו לאב. הוא למד בברית המועצות בבית ספר למתמטיקה ולפיסיקה. היה תלמיד טוב, חרוץ, אהב לגלוש בשלג. היה בחוג לאוטומודליזם, עשה מודלים למכוניות, מטוסים. עוד בילדותו חלם דמיטרי להיות חייל בצבא ההגנה לישראל. כאשר מלאו לו שש עשרה שנה עלה עם אמו לישראל ונקלט באולפן לשפה העברית בחיפה. היה לו כשרון לשפות, למד עברית מהר, ידע קצת ערבית למרות שלא למד אותה במיוחד וידע אנגלית. הוא אהב חיות, והביא אותם מהרחוב. גם בארץ הביא חתול, שגם עכשיו הוא חי אצל אמו. אהב מוסיקה, היה טוב לב, עזר לכולם, ניגן בגיטרה ובפסנתר. לפני גיוסו לצה"ל, עבד בעבודות מזדמנות כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

במחצית יוני 1993, גויס דמיטרי לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות, הוצב לחיל תחזוקה ונשלח לקורס מש"קי תחזוקה. הוא סיים את הקורס בהצלחה, קיבל דרגת רב"ט ונשלח ליחידה של בסיס מזון במרחב הצפון, שם שירת בתפקיד נגד אפסנאות. בתפקיד זה הגיע דמיטרי לכל מוצבי צה"ל המרוחקים, בדרכים קשות ואף מסוכנות. לדברי מפקדו, היה דמיטרי חייל מסור ועצמאי, שהתמיד בעבודתו ובתפקידו, היווה דוגמה אישית לחיילים האחרים והיה מקובל ואהוב על מפקדיו וחבריו ליחידה.

בכל תקופה שירותו, דאג דמיטרי לאמו. הוא חרד לבדידותה, להמשך קליטתה בישראל וגם לפרנסתה. במקביל לשירותו, ביקש דמיטרי להשלים את לימודיו, בשעות שלאחר מילוי תפקידו.

ביום כ"ג באב תשנ"ד (31.7.1994), נפל דמיטרי בעת מילוי תפקידו. חייו קופחו בתאונת דרכים, שאירעה במהלך נסיעתו לחלק מזון למוצבים הפזורים ברחבי גזרת החרמון. עמו נספה רב"ט פליקס פבלוצקי. דמיטרי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחוף הכרמל בחיפה. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר אחריו אם. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "... דמיטרי, עלם חייכן, שתמיד היה נכון להתנדב ולסייע לחבריו במחלקה בביצוע המשימות. דמותו נחקקה בעיני מפקדיו וחבריו ליחידה, כמלאת מרץ ושמחת חיים, השופעת חיוכים אף במצבים קשים".