סרן גיל טל ז"ל

קורות חיים

גיל, בן חרמונה לבית טריפון ועזריאל טל, נולד ביום כ"ד בסיון תשי"א (28.6.1951) בחיפה. הוא למד בבית-הספר הריאלי בחיפה, בבית-הספר בקיבוץ בית-השיטה והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "עירוני א'" בחיפה.

גיל היה אינטליגנטי, בן טוב, אוהב ומסור ואח למופת. הוא היה אהוב על חבריו וסייע להם ככל שיכול. הוא אהב את הבריות, היה בעל חוש הומור, עליז וחברותי, וידע להטות אוזן קשובה לידידיו.

גיל היה, ישר ובעל מצפון, מעולם לא היסס לומר את שבלבו. נבון היה וידע לבחון כל עניין במחשבה שקולה ומעמיקה. הוא אהב יושר ופשטות והיה שמח בחלקו.

גיל גויס לצה"ל במחצית יולי 1969. לאחר שהשתלם חמישה חודשים בקורס טיס, התנדב לשרת בחיל השריון. הוא השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", בקורס למפקדי טנקי "סנטוריון", בקורס לקצינים ובקורס לקציני שריון. כל התפקידים שהוטלו עליו מילא ביעילות ובמסירות, לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו. בחוות דעת תקופתית המקובלת בצה"ל כתבו עליו מפקדיו: "הוא קצין בעל ידע מקצועי טוב ובעל כושר מנהיגות. הוא יעיל, מסור, בעל יזמה והתמצאות, עצמאי, מבין ובעל כושר החלטה. בעל אופי נוח וניתן לסמוך עליו בכל עת".

כשישה חודשים נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו תמר וחודש וחצי לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נולד בנו בכורו זיו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח גיל עם יחידתו לחזית ברמת הגולן, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג בקרב שריון בשריון שנערך בצומת אום-בוטנה, בדרום-מזרח המובלעת. על שגילה גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש בקרב, הוענק לו "עיטור העוז".

וזה תיאור המעשה: "ביום השני לקרבות ברמת הגולן נפגע אחד הטנקים שלנו, ומפקדו נפצע ונפל לצריח. תחת אש אויב נע סגן גיל טל ז"ל לעבר הטנק שנפגע וחילץ את מפקדו. באותו יום נפגע טנק נוסף שלנו וגם את צוותו חילץ סגן גיל טל ז"ל. מאוחר יותר, באחת ההתקפות בדרום הרמה הסורית, עלתה יחידתו של סגן גיל טל ז"ל על שדה-מוקשים, וטנקים רבים נפגעו. מתוך שדה המוקשים המשיך סגן גיל טל ז"ל לנהל את הקרב עם האויב, אגב חילוץ יחידתו לאחור. מאוחר יותר נהרג באום-בוטנה. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח וכושר מנהיגות".

גיל הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, אב, אם ואח.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גיל הצטיין כקצין מעולה ובעל ידע רב, ובמהלך הקרבות גילה אומץ לב ותושייה. הוא היה חביב מאוד, הן על חייליו והן על מפקדיו".

יחידתו הוציאה לאור חוברת בשם "דפי קרב" לזכר חלליה, לאחר שהוענק לו "עיטור העוז" נתפרסמה ב"במחנה" רשימה בשם "הוראות מטנק פגוע" ובה תיאור הקרב ומעשה הגבורה של גיל.