קורות חיים
בן רחלי ואליהו. נולד ביום ו' באייר תשמ"א (9.5.1981) בכפר תבור. בן בכור להוריו, אח של זוהר, חגי ועינת.
יוחאי נקרא על שם רבי שמעון בר יוחאי, סיפרו הוריו, וזאת בהתאם לנדר שנדרו לפיו יקראו לבנם על שמו של הרב והוסיפו כי לשמחתם הוא נולד בתקופת העומר, בסמוך להילולות הרשב"י. "ילד יפה וטהור, מתוק וחייכן שהפיץ סביבו רק אור" תיארה אותו אימו.
הוא גדל בכפר תבור, למד בבית הספר היסודי האזורי "יד ששון" שבקיבוץ לביא והמשיך ללימודי תיכון בישיבת "פרחי אהרון" בקריית שמואל.
יוחאי היה אהוב ותמיד מוקף חברים. נעים הליכות, התנהלותו צנועה ושקטה. בלט באישיותו הדומיננטית, ברוגע ובשלווה שהשרה על סביבתו. היווה מקור גאווה ונחת להוריו בשל הצלחותיו.
מילדות אהב מאוד לאייר ולקרוא ספרים לתוך הלילה, נהנה לפתור תשבצים ורכש ידע כללי נרחב. הוא נהג לבחון דברים לעומקם, ידע להבחין היטב בין עיקר וטפל ולנתח סיטואציות ומצבים בתבונה רבה. אהב ספורט וכנער אף השתתף מדי פעם במרתונים. מגיל צעיר הרשים בהופעתו החיצונית, תמיד מוקפד וייצוגי, לבוש על פי צו האופנה.
הוא גדל במשפחה מורחבת מלוכדת ומגובשת שנהגה לבלות זמן משותף יחד. קרוב במיוחד היה לסבו וסבתו מצד אימו ושהה רבות בביתם. בני המשפחה המורחבת עשו להם מנהג לחגוג יחד את יום הולדתו של יוחאי בחגיגה משולבת עם חגיגות יום העצמאות למדינה, והייתה זו מסורת משפחתית רבת שנים, אשר נמשכה גם כשבגר בהתאם ללוח הזמנים שהכתיבה עבודתו. הקשר שלו עם אֶחיו היה הדוק והוא היווה מודל לחיקוי עבורם. סיפרה אימו: "יוחאי היה אדם רגוע, גם כשסביבו הייתה המולה. היה די פסיבי בהתנהגותו אבל תמיד חיפשו את הקרבה שלו. הוא לא היה עושה את הרעש בבית כשהוא ואחיו היו נערים אבל עדיין היה דומיננטי ובולט... הם כיבדו אותו מאוד, הם למדו ממנו סבלנות וסובלנות, שקט ואיפוק".
טרם גיוסו לצה"ל למד במכינה קדם-צבאית במושב קשת בגולן ולאחר מכן, התגייס לשירות בחטיבת הצנחנים. הוא שירת כלוחם בגדוד 101 של החטיבה והשתתף במבצע "חומת מגן". ביצועיסט ונכון תמיד לסייע, התנדב לכל משימה לה נדרש. אהוד מאוד היה על מפקדיו וחבריו, בין היתר בזכות השקט הפנימי שאפיין אותו והתנהלותו הרגועה.
במהלך שירותו הצבאי הכיר את דינה, תודות לשידוך מוצלח של בת דודתו. הם יצאו כשנתיים ובשנת 2003, אור לט"ו באב תשס"ג, נישאו. חתונתם נערכה במושב רמת מגשימים שברמת הגולן ושם הם הקימו בית. דינה סיפרה שהבחירה במגורים בגולן הייתה ברורה לשניהם שכן יוחאי אהב מאוד את האזור מאז ימי המכינה, חש אליו תחושת שייכות והיה מוצף גאווה כשבנו את ביתם במושב. כשבע שנים אחריהם עברו גם הוריו מכפר תבור לגולן.
הוא היה בן זוג אוהב ומעניק, נהג לכתוב לה מכתבים והקפיד על בילוי זמן איכות זוגי כחלק משגרת יומם. "יוחאי היה בן זוג מדהים, תמיד אהבנו ושמרנו אחד על השני" סיפרה, והוסיפה כי חיבתו לפתרון תשבצים לא שָככה כשגדל - "היה לו כתב מאוד יפה דומה לשלי ובכל פעם שהייתי מתחילה תשבץ יוחאי היה מסיים אותו ולא הייתי מזהה את ההבדל בין כתבי היד". הוריו הוסיפו כי בזוגיותם השלימו זה את זו: "היא הייתה אש והוא היה מים שקטים".
בחודש פברואר 2005 התגייס למשטרת ישראל ושובץ לשירות ביס"מ (יחידת סיור משטרתית), עבר קורסים והכשרות שונות ושירת שם כשמונה שנים. תפקידו היה תובעני ודרש זמינות מקסימלית לצד הקפצות בתדירות גבוהה והוא ביצע אותו במסירות ובמחויבות רבה. במיוחד אהב לצאת לתיגבורים בירושלים, עיר שכה אהב. היה גאה בעבודתו, נהנה מהעשייה ושאב סיפוק מהאתגרים שהציב לו התפקיד. חבריו לצוות היוו עבורו משפחה שנייה.
כאשר התפרקה היחידה, ביקש לעבור לשרת בקרבת מקום מגוריו על מנת שתתאפשר לו שהות רבה יותר בחיק משפחתו, ושובץ לשירות כסייר בתחנת גולן בעיר קצרין. הוא השתלב היטב ביחידה, נהנה מאוד מהתפקיד והיה אהוב על חבריו ומפקדיו, שימש עבורם אוזן קשבת ונכון היה לסייע להם בכל דבר ועניין. כחלק מהכשרתו יצא לקורסים שונים כגון קורס מפעילי כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) וקורס דגלנות, ואף ייצג את התחנה בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות השישים ותשעה למדינת ישראל מתוך גאווה ותחושת שליחות. כן, סיים בהצלחה לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה במכללת צפת.
לצד לימודיו ובניית הקריירה במשטרה, הרחיבו דינה ויוחאי את התא המשפחתי ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים - תומר, נדב וסער. הוא היה אב גאה ומסור לילדיו והקפיד לנצל את הזמן המשותף לבילוי וכיף, למשחקי כדורגל ולצבירת חוויות מהנות יחד. אמנם היה אבא שוטר קלאסי שלא נמצא הרבה בבית, סיפרה רעייתו, ובכל זאת מצא זמן להיות עם ילדיו ולעקוב אחרי התפתחותם.
ב-2017 החליטה המשפחה להרחיב את ביתם ברמת מגשימים.
בספטמבר 2018 אובחנה בגופו מחלה קשה והוא החל בטיפולים למיגורה. הוריו סיפרו כי עם היוודע לו דבר מחלתו אמר להם: "נקבל את הרע כפי שקיבלנו את הטוב", וזו הייתה גישתו לכל אורך הדרך - אופטימיות וחיוך לצד אמונה. המשיך ככל יכולתו בעשייה והפגין תעצומות נפש אדירות במהלך הטיפולים שעבר, כשהוא מוקף ונתמך כל העת בידי בני משפחתו ואוהביו.
רב-סמל בכיר יוחאי שרון נפל בעת שירותו בכ"ח בניסן תשע"ט (3.5.2019). בן שלושים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיספין שבגולן. הותיר אישה, שלושה ילדים, הורים, שני אחים ואחות.
במהלך ימי ה"שבעה" יצרו חבריו ליס"מ מפגן כבוד לזכרו כשהם רכובים על אופנועיהם.
ספדה לו דינה רעייתו: "שמונה-עשרה שנים, ח"י שנים שזכיתי להכיר אותך, להיות איתך, לבנות איתך בית, ללדת לך שלושה ילדים מדהימים... מראש השנה מצאנו את עצמנו במסע, היה לנו ברור שהמצב לא פשוט אך לרגע לא איבדת תקווה. המחלה לקחה ממך את קולך שהיה לי כל כך חסר בזמן הכל כך לא פשוט הזה. היה לך קשה כל כך להתבטא במילים ולהביע רגש... קיבלנו מאחותי ענת שיר שהיא כתבה ומילותיו נגעו בך כל כך ובכית בפעם הכמעט יחידה בכל התקופה. השיר אמר את שאינך יכול לבטא בעצמך. מתוך השיר: 'לא איש דברים אנוכי, כי אם כבד לשון / גל אבנים דוהר לעברי ואינני עשוי בטון / שמרי לי עלייך והפכי את הדרך הקשה לשלום ולקדושה. / לא איש דברים אנוכי אך הנני איתן במילתי ששמתי בידיך חבוי אמון העולם / אל תתני למכות לשבש את שאני חש עמוקות / אל תתני לייאוש להסתיר מפנייך מנגינות כמוסות. / את אדמתי ואת יקירתי, את כפרתו את מקור כוחי / שמרי לי עלייך והפכי את הדרך הקשה לשלום ולקדושה'... זה הזמן להיפרד יוחאי. אני אוהבת אותך".
בנו תומר ספד לו: "אבא היקר, אני אוהב אותך מאוד, אתה אבא מושלם. יש משפט של מארק טוויין שאומר – 'הטוב הוא שפה שהעיוור רואה והחירש שומע'. כל החיים עשית טוב, תרמת לישראל את שירותך כשוטר ועשית את זה הכי טוב. תודה על כל צחוק, דמעה, שמחה, חיבוק ומילה שתעזור לנו בהמשך הדרך. שיהיה לך רק טוב. אוהב ומתגעגע".
ספדה לו רחלי אימו: "יוחאי שלי, היית מושלם בצניעות, בענווה ובמעלות טובות... חלמת חלומות והגשמת כל כך הרבה, מה שאנשים מבוגרים לא מצליחים להגשים בשנים רבות. כמה אהבה הרעפת על משפחתך וחבריך... שמענו מחבריך ומפקדיך... שהיית גדול מהחיים. אולי מטעם זה לקח אלוהים את הפיקדון היקר לנו מכל 'כי את אשר יאהב ייקח אלוהים אליו'.
נפשך מהלכת בבטחה ליד כיסא הכבוד ופניך לבן צחור, לא תדע עוד כאב. אתה ישן שנת ישרים, שנת גיבורים, יוחאי, בני הגיבור, ילד לדוגמה ובתוך ליבי המדמם – דממה. ועליך יוחאי שלי, ילד של אור, קופסת אבן כבדה שעליה אותיות בשחור, אני אמא שמבכה אותך מלילה עד אור".
אחותו ספדה לו: "אח שלי, אהוב שלי. היום אנו נפרדים ממך בכאב עצום וקשה מנשוא. היום לאחר תקופה של מלחמה שאתה היית הגיבור האמיתי בה נלחמת עד הסוף. היום אנו נפרדים מהצחוק והחיוך שלך, מהיופי הפנימי והחיצוני שלך, מהיותך. אתה אדם צנוע ושקט... כל הדרך הזו גם כשהיה לך קשה הראית לנו שאתה מתמודד בצורה הטובה בשביל שלנו לא יהיה קשה, תמיד חשבת על האחר ואחר כך על עצמך. כזה היית...
אתה אחי הגדול והדמות להערצה שלי, זה שממנו למדתי דרך ארץ ואהבת הזולת. אח שלי, היום אנו נפרדים ממך פיזית אך תמיד תישאר איתנו בטוב, ברע, בצחוק ובבכי עם געגוע ענק. אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך, שמור עלינו מלמעלה כמו שתמיד שמרת עלינו".
ספדו חבריו לשירות: "אדם שתמיד חייך, צנוע ונעים הליכות, ראשון להושיט עזרה, ראשון להתנדב למשימות, שוטר אהוב ואהוד על כולנו. לוחם עד הרגע האחרון, תמיד רואה את חצי הכוס המלאה.
כשאחזה בך המחלה הארורה, באנו אליך לחזק ותמיד יצאנו מחוזקים, זה אומר עליך ועל דינה רעייתך הכול.
הקושי והכאב העצום קיימים אך אנו מבטיחים ללכת בדרכך ולמצוא את הכוחות להמשיך ולחייך. תהה נשמתך צרורה בצרור החיים".
זוהר, אחיו של יוחאי, כתב הספד בצורת שיר. ענת, אחותה של דינה, הלחינה ופרסמה את השיר לזכרו.
תומר, בנו של יוחאי, משפץ עם חבריו מעיין סמוך למושב מגוריהם, והמקום ייקרא על שם אביו.
לעילוי נשמת יוחאי הודפסו סידורים שהוכנסו לבית כנסת במכללת השוטרים בבית שמש, ונתרמו ערכות תפילין לפרויקט "בר מצווה למבוגרים" שבוצע ביוזמת קורס משטרתי.
יוחאי מונצח באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה, באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש ובתחנת גולן בה שירת.